חלק בלתי נפרד מהליך של גירושין שמעורבים בו ילדים קטינים כולל התייחסות לשאלת המשמורת עליהם.
לעיתים ברור לשני הצדדים מה נכון לכל אחד מהם ולילדים וכל מה שצריך הוא ל"תפור" הסדר ש"יעבוד" טוב ויהיה יציב וגמיש מספיק לטווח ארוך.
לעיתים זו הופכת להיות סוגיה מורכבת וכאובה כאשר הפערים בין הצדדים גדולים והגישור עליהם מצריך העמדת טובת הילד לנגד העיניים כל הזמן.
במקרים קשים יותר אחד הצדדים משתמש בסוגיית המשמורת ככלי איום על הצד השני.
בכל מקרה טיפול בסוגיה מחייב רגישות וזהירות רבה. שאלת המשמרות היא הסוגיה המשפיעה ביותר על המשך מהלך חייהם של הילדים.
משמורת משותפת
לגופו של עניין במרבית המקרים נקבעת האם כהורה המשמורן אך חלה עלייה משמעותית משנה לשנה בהיקף ההורים שמחליטים על משמורת משותפת וגם בית המשפט בהמלצת גורמי הסעד מקבל יותר ויותר החלטות על משמורת משותפת. משמורת משותפת אינה מתאימה בכל מקרה ומחייבת את ההורים במספר תנאים ובוודאי במגורים קרובים זו לזה.
חשוב להדגיש כי אין קשר בין שאלת המשמורת לשאלת האפוטרופסות ובכל מקרה שני ההורים נותרים האפוטרופסים של ילדיהם ובעלי מעמד בהחלטות חשובות ומהותיות בחייהם הנוגעות למשל לענייני בריאות וחינוך.
ככלל חיוני לאפשר לילד קשר הורי טוב עם כל אחד מההורים כאשר אף אחד מהם אינו מאיים או מאיין על משנהו. הפגיעה הקשה ביותר בילדים היא כאשר עוצמת הקונפליקט בין ההורים גבוהה בכלל וכאשר הם עומדים באמצע בפרט.
הסדר בהסכם גירושין
ההסדר בהסכם גירושין צריך להיות כזה שמצד אחד ייתן לכל הורה לממש את הורותו לטובת הקטינים ולהוות חלק דומיננטי בחייהם ומצד שני לא יהווה כלי התנגחות בין ההורים במסגרתו כל אחד מהם מנסה להוכיח שהוא ההורה האולטימטיבי לקטינים על חשבון ההורות של ההורה השני.
סיטואציות מסוג זה הם הגורם הנפוץ ביותר לפגיעה בלתי הפיכה בנפש הילדים אשר נכנסים בעל כורחם למשבר נאמנויות שאינם יודעים להכיל ו/או להתמודד איתו.
הניסיון מלמד כי לגירושין יש פוטנציאל להיות אירוע שמשפר הורות.
הניסיון מלמד כי הסדר ראוי משרת את הילדים נאמנה ואינו גורם להם נזק בלתי הפיך.
