מתגרשים? נמצאים בתוך התהליך או בתחילתו, קראו על השגיאות הנפוצות של מתגרשים בתהליך הגירושין.

"מירוץ הסמכויות"

לא מירוץ ולא סמכויות . לא תמיד נכון ל"רוץ " ראשון ולהיות זה שיורה את יריית הקרב הראשונה, בוודאי כאשר לא ברור לאן רצים, מה רוצים להשיג, מה ההשלכות של כך והאם זה העיתוי המתאים. גם לא תמיד נכון שלגבר עדיף בבית הדין הרבני ולאשה בבית המשפט לענייני משפחה. כל מקרה לגופו- טעויות בעניין המירוץ ו/או בעניין הסמכות עלולות לגרום לנזקים ארוכי טווח שקשה מאוד לתקן, אם בכלל. בהל"ב – המרכז לגירושין בהסכמה "אין מירוץ ואין סמכויות". יש הסכמה אפריורית בין הצדדים בכתב כי כל עוד הם מנהלים הליכים במרכז והם מתחייבים לכך למשך חצי שנה הם שמים בצד את "כל הלחימה" וצופים פני הסכמה. לכללי המרכז כולל ההתחייבות שלא לנקוט הליכים משפטיים חד צדדיים

"ניצחתי" "הפסדתי"

מהו ניצחון ומהו הפסד בהליכי גירושין כאשר הצדדים מכוח הורותם המשותפת מחויבים להמשיך ולגדל ילדים משותפים והם אמונים על טובתם ורווחתם? ההתייחסות למונחים האלו בדיני משפחה מוטעית מהיסוד ואינה לוקחת בחשבון את המחיר של הניצחון… לשיטתנו בתיקי גירושין אין מנצחים ואין מפסידים אלא יש מפסידים ומפסידים יותר ומפסידים עוד יותר (שהם הילדים). בהל"ב – המרכז לגירושין בהסכמה הניצחון הוא ניצחון משותף והוא היכולת של בני הזוג המצויים בהליכי גירושין לגבש הסכמות באופן כולל, מכובד והוגן תוך שהם לוקחים בחשבון את האינטרסים והצרכים של כל אחד מהם ושל ילדיהם המשותפים.

"זאת מלחמת התשה – אתיש ואנצח"

לצערנו רבים עדיין בעלי המקצוע אשר סבורים כי כדי ליצור עמדת כוח במשא ומתן יש להשחית תחילה כל חלקה טובה אצל הצד השני וכל זאת על מנת להביאו לשולחן המשא ומתן כשהוא מובס וכנוע. כל כך הרבה הליכים משפטיים מיותרים, יקרים ובעלי השלכות קשות על חיי הצדדים מנוהלים ככלי טקטי שבא לקדם אסטרטגיה זו. לשיטתנו, נזקיה של טקטיקה זו הרסניים. מלחמת התשה כזו לא רק שאינה מקנה עמדת כוח אלא היא גם "נועלת" את הצד השני ומכלה כל רצון טוב להידברות הוגנת שהיא אבן בסיס לגיבוש הסכם גירושין הוגן. לעתים חוויות הפגיעה והתחושות הקשות המלוות "נפגע" של טקטיקה כזו אינן מאפשרות כלל להתחיל במשא ומתן כלשהו. גם הסכם גירושין שמגובש מכוח "אולטימטום" סמוי כזה בדרך כלל אינו "מחזיק מים " שכן כלל בסיסי למימוש ההסכם (להבדיל מגיבושו) הוא שלמות של הצדדים ואמונתם כי ההסכם מגלם את רצונם (שלא בכפייה !) .

בדיני המשפחה אי אפשר לפגוע בלי להיפגע!!!

"הילדים מחוץ למשחק"

האומנם? הורים רבים בהליכי גירושין משתמשים בססמה זו אך רק מעטים מהם עומדים מאחוריה באמת. המודל שפותח בהל"ב – המרכז לגירושין בהסכמה מבוסס על ההנחה שכאשר קיים קונפליקט ברמה גבוהה בין ההורים הילדים הם תמיד כן בתוך המשחק. המרכז פיתח סל כלים על מנת להעמיד את טובת הילדים במרכז ולמנוע אצלם "מאבק נאמנויות". ההליך פותח באופן שמפחית ומצמצם את החרדות והטלטלה שעוברים על ילדים שהוריהם בתהליך גירושין. עמדה זו של הל"ב – המרכז לגירושין בהסכמה נתמכת במחקרים רבים הקובעים כי רמת הפגיעה של ילדים בהליך גירושין היא תולדה של התנהגות הוריהם ורמת הקונפליקט ביניהם במהלך המשבר.

"אני השליט"

פנטזיה רווחת בקרב מתגרשים כי הם שולטים בהליך המשפטי ובאסטרטגיה שהציבו לעצמם ביחד עם אנשי המקצוע המלווים אותם ומייעצים להם. ממש לא. היקף העניינים התלוי ועומד בהליך גירושין רב והדברים תמיד שלובים זה בזה. אף אחד לא "חזק" בהכל. כאשר נוקטים בכיוון של "מלחמה" אפשר לדעת איך מתחילים אבל אין לדעת איך גומרים… גם לצד השני יש את "כלי המשחית" שלו. בדרך כלל כל תביעה מולידה תביעה נגדית ומכאן הדרך לקטסטרופה קרובה.

"אין לי ברירה"

רבים הם אנשי המקצוע אשר מצליחים לשכנע צד לגירושין כי "אין ברירה " אלא להיאבק בבית המשפט. האמנם? בדרך כלל גם כל צד מאשים את הצד השני בכך שהביא אותו למצב של "אין ברירה". תיקי משפחה הם תיקים מורכבים המשלבים מספר סוגיות התלויות זו בזו (ענייני רכוש, ענייני משמורת, ענייני מזונות ועוד). כאשר צד אחד נוקט הליך משפטי הצד השני מתגונן אך מיד בודק כיצד גם הוא יכול לתקוף בעניין אחר. מכאן הדרך להתדרדרות ולהסלמה מהירה… זוהי מערכת איזונים עדינה מאד שקשה מאוד לשמר. מתגרשים רבים מצטערים בדיעבד על המלחמה שניהלו. גם כך בסופו של דבר מרבית התיקים נסגרים בהסכם שאליו ניתן היה להגיע גם ללא מלחמה עקובה מדם.

הל"ב – המרכז לגירושין בהסכמה שם במרכזו את האנשים, את יכולת הבחירה שלהם, את היכולת שלהם לקחת אחריות על חייהם ועל החלטות מרכזיות שישפיעו עליהם למשך שנים ארוכות ומספק להם את הכלים לשלוט בתהליך קודם כל לטובתם.